הפליה, הדרת נשים או כבוד האשה?

ראיתי צורך להגיב, על פי דרכו של הירושלמי, לנושא שעלה לכותרות והוא טענת בנות להפלייה בכל הנושא של לבוש צנוע.

הדברים נושקים גם לכל מיני אמירות בזמנו של קיפוח נשים – שירת נשים וכד'. מה רוצים מהנשים שהגברים יתגברו על ייצרם.

כמה שהתלמוד הירושלמי אקטואלי. כבר טענתי פעמים רבות שהתלמוד הירושלמי מתווה דרך בשאלות אקטואליות רבות שעולות על סדר היום.

והפעם נושא כבודה של האישה. בתלמוד הבבלי מביאים מחלוקת לגבי מקומם של הנשים בהלוויה. לפי דעה אחת הן הולכות לפני המיטה, ולפי דעה שנייה הן הולכות לאחר המיטה. במקור זה לא ניתן כל טעם לגבי שני המנהגים. שתי הדעות מופיעות גם בירושלמי (סנהדרין ב, ד), אלא שבמקור הירושלמי מובא גם הטעם של הדברים. לפי הדעה הראשונה שנשים הולכות לפני המיטה הטעם לדברים הוא שהם כיבו אורו של עולם

(הסבר הדברים בהזדמנות אחרת, אבל רק כדי שלא יחשבו בטעות שמדובר כאן על מאמר בגנות נשים, נאמר (ונסביר בפעם אחרת) שזהו המאמר המעצים ביותר שאנו מוצאים בחז"ל אודות האישה בישראל.

לפי הדעה השנייה, שבאופן עקרוני מסכימה עם הדעה הראשונה שמן הראוי שנשים תלכנה בראש, הסיבה שהן הולכות מאחור היא משום כבודן של בנות ישראל שלא יהיו מסתכלים בנשים. חד וחלק הצניעות לא נועדה למנוע את גירוי הגבר (למרות שברור שחוסר הצניעות מגרה יצרים שלא לצורך), אלא מפני כבודה של האישה. התלמוד הירושלמי קובע בצורה ברורה הסתכלות בנשים פירושה החפצת האישה, ואין לך פגיעה בכבוד גדולה מזאת.

מקור נוסף בירושלמי (בבא בתרא א, ה) שמדגיש את אותו נושא הוא שבחצר השותפים כל אחד יכול למחות על כל דבר, חוץ ממציאות שאישה תולה כבסים, משום כבודה של בת ישראל. מציאות שבה בת ישראל תולה כביסה שלא בביתה היא מציאות שפוגעת בכבודה.